מתי יבוא אביב הכלכלות הערביות?

אתם זוכרים את מהפיכות האביב הערבי? את ההמונים בכיכרות, הדגלים המתנופפים והתקוות הגבוהות?

ובכן מים רבים זרמו מאז בנילוס, יש מקומות, כמו למשל בחריין ואירן, שבהם המהפכות דוכאו ביד חזקה, יש מקומות בהם המדינה גלשה לאנרכיה ומלחמת אזרחים, כך למשל סוריה ולוב, ובמקומות המועטים אשר בהם התקיימו בחירות חופשיות תמיד עלו המפלגות האיסלמיות: למשל מצרים של מורסי, למשל תוניסיה.

 

מדוע? אף אחת מהן לא יכולה לקיים דמוקרטיה יציבה שמעלה שלטון פתוח וסובלני?

 

לא מדובר רק בדמוקרטיה, עולות שאלות נוספות הקשורות בכך.

לדוגמה, מדוע המדענים הערבים בעלי שם מועטים כל כך?

מדוע אין בכל מדינות ערב אף אוניברסיטה בעלת מעמד בינלאומי גבוה?

האם שמעתם בזמן כלשהו על חברה טכנולוגית ערבית המספקת מוצרים ברמה גבוהה?

ובכלל, מתי תעלינה מדינות ערב על המפה הכלכלית העולמית בזכות הישגים עסקיים וטכנולוגיים ולא רק בזכות מה שמצוי באדמה שמתחת לרגליהן?

 

יש מי שטוען שהכול נובע מהאיסלם, הקובע את צורת החשיבה במדינות אלו. טוענים כי זאת דת המעלה על נס את כיבוד העבר במקום לפתח את העתיד, את הציות על פני החשיבה היוצרת, ומחברים זאת לא פעם אל פעולותיהם של אנשי אל-קאעידה ודאעש.

בואו ננסה לשים תדמיות ודעות קדומות הצידה ולבחון זאת באופן שקול ולחפש את הפוטנציאל הכלכלי ארוך הטווח.

 

העובדה הפשוטה היא כי בהחלט קיימות מדינות מוסלמיות שעלו על נתיב של שגשוג כלכלי וגם של דמוקרטיה, קחו למשל את מלזיה, מדינה מוסלמית אשר, על פי נתוני האתר trade economics נהנית מתמ"ג של 10,800$ לאדם לשנה, ואשר צמחה מ- 1,410$ בשנת 1990, אינדונזיה, מוסלמית אף היא, צמחה בתקופה זאת מ-550$ ל-3,800$ לאדם לשנה, וטורקיה, עוד מדינה מוסלמית, צמחה מ-3,000$ ל-11,500$ בקירוב.

 

מעניין גם לציין כי שלוש המדינות הללו גם נהנית ממשטר דמוקרטי. נכון, הוא לא חף מזעזועים, כמו למשל הטיהור שעורך בימים אלה ארדואן בממשל הטורקי או פרשות השחיתות של הממשל המלזי, אבל בכל זאת מדובר בדמוקרטיה. למעשה המדינות שציינתי כאן מתאפיינות בהתנהלות כלכלית וממשלית שמזכירה יותר את מדינות דרום מזרח אסיה האחרות (הלא מוסלמיות) מאשר את מדינות ערב.

 

אם כך יתכן ולא מדובר בבעיה של מדינות האיסלם אלא של מדינות ערב.

יתכן והבעיה של שגשוג ודמוקרטיה היא פחות מוסלמית ויותר ערבית במהותה. ניתן לשגשג ולהצמיח דמוקרטיה באוכלוסיה מוסלמית אך לא באוכלוסיה ערבית, ואלה הגדרות שונות. האם זאת היא התשובה?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מבט בוחן יותר מראה כי הבעיות שתוארו כאן חלות לא רק על מדינות ערב, אלא על כלל המדינות המוסלמיות המדבריות. זה כולל את סוריה, כווית, פקיסטן, אפגניסטן ואירן, כולן מדינות השוכנות במדבר, אך לא את בוסניה, אלבניה, טורקיה, מלזיה ואינדונזיה, מדינות מוסלמיות אשר נהנות מאקלים טרופי או אירופאי.

 

בהחלט יתכן כי תורם לכך האיסלם עם האוטוריטטיביות שלו, שבה ילדים נשמעים להוריהם, נשים לבעליהן, ונתינים לשליט שלהם וכולם נשמעים לחכמי הדת, אך עוד לפני האיסלם קודם כל נראה כי יש כאן תופעה תרבותית, בעיה של מדינות ותרבויות המדבר.

האם אתם מכירים מדינות מדבריות לא מוסלמיות שהצליחו מבחינה כלכלית וטכנולוגית?

יש כמה כאלה באפריקה וגם הן סובלות מאותן בעיות תוארו למעלה.

 

המדבר, כמו כל סביבה, מעצב את התרבויות שצומחות בו.

[קראו על כך את הפוסט האדם הוא תבנית נוף מולדתו]

המדבר הוא מרחב צחיח שבו היחיד לא יכול לשרוד בלי השבט שידאג לו.

הוא מרחב שבו הקבוצות רחוקות זו מזו מה שמצמיח תרבויות של נדיבות עצומה כלפי אורחים ולחימה בלי פשרות במשיגי גבול.

המדבר מצמיח הסתגרות במסגרת של שבט, איבה כלפי האחר, כפיפות שבטית לרם המעלה ועוד מאפיינים אשר מנוגדים לשוויון זכויות, דמוקרטיה, שאילת שאלות וכפועל יוצא מכך גם קידמה, טכנולוגיה וכלכלה משגשגת.

 

כאשר אתם בוחרים שוק יעד בדקו בין השאר את האקלים בו. זה יכול להתגלות כמרכיב חשוב.

ואם יש לכם שאלות, צורך בהכשרת עובדים, או ייעוץ - פנו אליי.

 

בשבילכם,

טל רשף - 054-4606270 - Tal@intelectual.co.il